פסק-דין בתיק הפ"ב 33787-12-11

   1.   המשיבה 2  הינה בעלת זכויות החכירה במקרקעין נשוא המחלוקת אשר יועדו להקמת מרכז מלאכה ותעשייה, ובין היתר, תחנת דלק. המשיב 1 (להלן: "זגורי") הינו בעל השליטה במשיבה 2 ומחזיק 100% ממניותיה.

ביום 9.9.09 נכרת בין בעלי הדין הסכם לפיו רכשה מבקשת הביטול (להלן: "שילת") 80% ממניות המשיבה 2 כנגד תשלום סך של 1,280,000 ש"ח, בתנאים הקבועים בהסכם.

בין הצדדים נתגלעו חילוקי דעות, אשר קו פרשת המים בהם מתבטא בהודעת ביטול ששלח זגורי ביום 17.2.10, בה הודיע לשילת כי לאור הפרתה היסודית את ההסכם, המתבטאת באי תשלום התמורה, הוא מממש את זכותו להודיע על בטלות ההסכם, תוך שמירת טענותיו לפיצוי המוסכם. הודעת ביטול זו הינה הרקע להליכים המשפטיים שפתח זגורי נגד שילת, ואשר הועברו להכרעת בורר, השופט בדימוס אמנון סטרשנוב (להלן: "הבורר").

   2.   בפסק הבוררות מיום 2.11.11 קבע הבורר כי שילת "לא עמדה בהתחייבויותיה הכספיות על פי ההסכם, ולפיכך הודעת הביטול שנשלחה ע"י הנתבעת ביום 17.2.10 - ניתנה כדין. לא הנתבעים הם שהפרו את ההסכם, כי אם התובעת, כפי שפורט בהרחבה לעיל".

כפועל יוצא, קבע הבורר כי דין ההסכם שנכרת בין הצדדים להתבטל, ואף חייב את שילת לשלם לזגורי את הפיצוי המוסכם הנקוב בהסכם.

3. פסק הבורר נסמך על מספר אדנים מרכזיים:

א. התשלום הראשון בסך 500,000 ש"ח יכול היה להיעשות על דרך מימון הבניה.

ב. שילת כשלה בהוכחת טענתה לפיה שילמה לזגורי סכום נוסף בסך 320,000 ש"ח.

ג. תשלום הסך של 400,000 ש"ח שלטענת שילת שולם כדמי תיווך, לא זו בלבד שלא הוכח, אלא שאף אם היה מוכח, לא היה אמור להשתלם ע"י זגורי, ומשכך אין מדובר בתשלום שיש לזקוף לזכותו.

ד. זגורי אמור היה להעביר לשילת את המניות "רק לאחר קבלת התמורה במלואה".

ה. התובעת לא עמדה בתשלום מלוא התמורה שנקבעה בהסכם שכן שילמה לו סך של 638,000 ש"ח בלבד.

4.   הטענה המרכזית בפי שילת הינה כי הבורר פעל ללא סמכות וחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות, שכן "לא היתה כל מחלוקת שנגעה לשאלת תשלום מלוא התמורה... לכן קביעה כי ההסכם הופר על ידי המבקשת בשל אי תשלום מלוא התמורה מהווה התעלמות מהראיות וחריגה מסמכות".

לטענתה, היה על הבורר להכריע אך ורק בשאלת העברת המניות לשילת ובתוקפה של הודעת הביטול, בשים לב לתשלום הראשון, זאת ותו לא.

עוד נטען כי הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו, מש "לא גילה לצדדים בשום שלב כי בכוונתו לפסוק בשאלה האם הופר ההסכם בשל אי תשלום מלוא התמורה", אף לא פסק על פי הדין.

5.   משטוען בעל דין כי הבורר חרג מהסמכות המוקנית לו בשטר הבוררין או מגדרי הסכסוך שנמסר להכרעתו, עליו להציג בפני ביהמ"ש את כתבי הטענות, על מנת שביהמ"ש יוכל לבחון מהי אותה סוגיה שבמחלוקת שהועברה להכרעת הבורר, וליתן דעתו לשאלה האם אכן חרג הבורר מגבולות סוגיה זו.

בענייננו שמעתי מפי בעלי הדין כי שילת הגישה לבורר כתב תביעה וכתב תביעה שכנגד, וכי גם זגורי הגיש מטעמו כתב תביעה וכתב תביעה שכנגד. אף על פי כן, ובהינתן שכתבי הטענות הם המגדירים את המחלוקת ועילות התביעה, לא צירפו בעלי הדין, ובמיוחד שילת, אשר היא זו שטוענת לחריגה מסמכות, כתבי טענות אלו להליך שבפני.

ב"כ שילת סבור כי לא היה עליו להגיש לביהמ"ש את כתבי הטענות שהוגשו לבורר וכי את הסוגיה ניתן להסיק מפסק הבורר. לאור הנ"ל, לא נותר לי אלא להסיק את גדרי המחלוקת מפסק הבורר ומהסיכומים בכתב שהגישה שילת לבורר, ואשר הוגשו ע"י זגורי בהסכמתה.

6. מפסק הבורר ניתן להבין כי זגורי טען בכתבי הטענות מטעמו כי שילת היא שהפרה את ההסכם בכך שלא שילמה לו את התמורה המוסכמת, וכאמור בסעיף 7 לפסק הבוררות: "לטענת ב"כ הנתבע, עו"ד ג' בוסי, היתה דווקא התובעת זו שהפרה את ההסכם בין הצדדים, בין היתר, בכך שלא שילמה לנתבע את התמורה עבור המניות, כפי שנקבע בסעיף 17 להסכם...".

מפסק הבוררות אף ניתן להבין כי שילת היא שהרחיבה את החזית, אם אכן צמצמו כתבי הטענות את יריעת המחלוקת לתשלום הראשון בלבד, דבר שכאמור לא הוכח, ע"י העלאת הטענות לפיהן שילמה לזגורי תשלומים נוספים מעבר לתשלום הראשון: האחד במזומן בסך 320,000 ש"ח והשני - על דרך תשלום דמי תיווך בסך 400,000 ש"ח, טענות שנדחו ע"י הבורר.